החלטה בתיק ת"א 4274-07-10

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים מלעשות כל דיספוזיציה ו/או עסקה מכל סוג שהוא לגבי מחצית משטח קומת המקלט המצוי במבנה ברח' ... הידוע גם כגוש 10676 חלקה 87 (להלן: "הנכס").

על פי הנטען בבקשה, המבקשת הינה המחזיקה ובעלת הזכויות בנכס המשמש אותה כחדר מלחמה עירוני במשך למעלה מ- 30 שנה, מכוח שני הסכמים שחתמה עם המשיב מס' 2, X ז"ל, האחד בחודש אפריל 1967 והשני בחודש אוקטובר 1997.  באותם הסכמים התחייב המנוח להעביר למבקשת את הנכס ולרשום אותו על שמה בפנקסי המקרקעין ואף חתם לצורך העברת הזכויות על ייפוי כח בלתי חוזר לפקודת עו"ד אילן מרום. עוד נטען בבקשה כי בחודש יוני 2009 הופתעה המבקשת לגלות מודעה בעיתון יומי מטעם כונס הנכסים מטעם המשיב מס' 1 (להלן: "הבנק") המזמין את הציבור להציע הצעות לרכישת המבנה, לרבות הנכס. ב"כ המבקשת פנה בכתב לכונס והודיע לו כי המבקשת הנה בעלת הזכויות בנכס וביקש הימנו לתקן ההזמנה להציע הצעות בהתאם, אולם במכתבו מיום 13.7.09 השיב ב"כ הבנק כי המשיב מס' 2 שעבד לטובת הבנק את מלוא זכויותיו בנכס וכי עוד בשנת 1991 נרשמה לטובת הבנק משכנתא ראשונה על הנכס. מאז ניתנה אותה תשובה לא נקטה המבקשת בכל הליך או צעד, עד להגשת הבקשה המונחת בפניי.

ביום 11.7.10 דחיתי את הבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד, זאת נוכח השיהוי בהגשתה. באותה החלטה קבעתי כי המשיבים יגישו תגובתם לבקשה תוך 21 יום, וככל שיהא צורך בקיום דיון, ייקבע מועדו לאחר פגרת הקיץ של בתי המשפט. חרף החלטתי האמורה, הגיש הבנק תגובתו רק ביום 11.1.11, בחריגה של חמישה וחצי חודשים מהמועד שנקצב על-ידי כאמור.

יצוין כי ביום 5.10.10 על יסוד בקשת רשם המקרקעין חיפה, ובשים לב להסכמת המבקשת, הוריתי על מחיקת התביעה כנגד נתבע זה וביום 1.11.11 נעתרתי לבקשת המבקשת ואפשרתי תיקון כתב התביעה על-ידי צירופו של מנהל מקרקעי ישראל כנתבע נוסף בתביעה.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, סיכויי הצלחתה בתביעה גבוהים. לשיטתה, גם אם המשיב מס' 2 אכן שעבד את זכויותיו בנכס לטובת הבנק, הרי שדין השעבוד להתבטל מאחר ונעשה לאחר שמשיב זה כבר התחייב להעביר זכויותיו למבקשת. זאת בשים לב להוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. עוד טענה המבקשת כי בתמורה היא העבירה למשיב מס' 2 את כספי המימון שקיבלה מרשות הג"א לצורך בניית המקלט העירוני וכן השקיעה כספים נוספים ורבים בנכס.

הבנק התנגד לבקשה תוך שטען כי המשיב מס' 2 שעבד לטובתו את מלוא זכויותיו במבנה, ובכלל זה בנכס, וכי עוד בשנת 1991 נרשמה לטובתו משכנתא ראשונה על הנכס. לשיטת הבנק, בשים לב להוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ברי כי זכותו עדיפה, זאת משפעל בתום לב ונוכח העובדה שהעסקה לטובתו נרשמה. בהקשר זה הפנה הבנק לכך שטרם רישום המשכנתא, מצב הזכויות בפנקסי המקרקעין הצביע על כך שהנכס נקי משעבודים או עיקולים. בנסיבות אלה, ולאור העובדה שלא נרשמה הערת אזהרה או זכות כלשהי לטובת המבקשת, ברי כי לא היתה לבנק כל דרך לדעת על זכויותיה הנטענות. עוד טען הבנק כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, זאת הן משיקולים של תקנת הציבור והן משום שבמקרה שלפנינו לא מדובר בדירת מגורים כי אם בנכס עסקי/ציבורי. בנוסף, טען להתיישנות התביעה ולחילופין לשיהוי ניכר בהגשתה.

ד י ו ן

הכלל הוא שסעד של צו מניעה זמני נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ומותנה בקיומם של מספר תנאים מצטברים שלהלן עיקרם:

א.         מתן הסעד הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט עוד טרם בירור התובענה העיקרית.

ב.         הנזק שיגרם על ידי אי מתן הצו אינו ניתן לתיקון.

ג.          הוכחה לכאורה לקיומה של הזכות הנתבעת.

ד.         מאזן הנוחות שבין הצדדים הינו לטובת המבקש.

ה.         לא קיימים שיקולים שביושר העומדים למבקש לרועץ בפני קבלת הסעד.

בבואו להכריע בבקשה לצו מניעה זמני המונחת בפניו, יציב בית המשפט לעצמו את השאלה האם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי , במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט עוד לפני בירור התביעה. הכלל הוא כי בית המשפט ייטה להתערב מקום בו יש צורך לשמור על מצב מסוים, שאילולא כן יחול בו שינוי העלול לקפח את זכותו של המבקש באופן בלתי הפיך. השיקול העיקרי בהיבט זה יהיה בצורך לאזן בין הדרישה לשמר את הדברים כמות שהם עד בירור התביעה מחד, לבין הנזק שעלול להיגרם לצד שכנגד כתוצאה מכך.

במקרה שלפנינו, אין מדובר בנכס עסקי כי אם בנכס המשמש את המבקשת כחדר מלחמה עירוני זה למעלה מ- 30 שנה. דומה איפוא כי אם ימשיך הבנק בהליך מימוש המשכנתא והזכויות בנכס יימכרו לצדדים שלישיים, בטרם בירור הזכויות להן טוענת המבקשת, המצב הקיים ישתנה ותהא בכך משום קביעת עובדה מוגמרת בשטח, שיהא בה כדי לפגוע בזכויות המבקשת, ככל שתוכחנה. התערבות בית המשפט בשלב זה הינה הכרחית על מנת לשמר את המצב הקיים עד לבירור התמונה, אחרת יהפוך הדיון בתביעה העיקרית לעקר וחסר תכלית והמבקשת עלולה למצוא עצמה מול שוקת שבורה במידה ותתקבלנה טענותיה בתובענה העיקרית. זאת לעומת הנזק הכספי שניתן לפיצוי אשר עלול להיגרם לבנק. לפיכך, אין מנוס מלקבוע כי במצב דברים זה הנזק שייגרם למבקשת גדול מן הנזק העלול להיגרם לבנק, היה ויוקפא המצב עד לבירור הזכויות המתחרות של הצדדים.

השאלה הבאה שיש להידרש לה הינה האם למבקשת סיכוי להוכיח הטענות שהיא מעלה בתובענה העיקרית.

תקנה 362 (א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני במסגרת תובענה:

"אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש"